Перевод на иврит А. Става
Источник: שירת הנסיך איגורתרגום ומבואות:אריה סתיו
עיצוב, עימוד והפקה:
א. אורן הפקות דפוס בע״מ
אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ ספר זה או
קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי, אלקטרוני, אופטי או מכני )לרבות צילום,
הקלטה, אינטרנט ודואר אלקטרוני(, ללא אישור בכתב מהמוציא לאור
נדפס בישראל, תשס"ח
2008 © כל הזכויות שמורות למחבר ולבית ההוצאה לאור
אריה ניר הוצאה לאור בע"מ
רח' הברזל 31, תל-אביב 69710
טל' 03-6489292, פקס' 03-6446755
- 1. הלא ראוי לנו, אחיי,
בנוסח קדם את שירנו
בעלילות איגור לפתוח
ובתלאות בגיסותיו
של הנסיך בן סביאטוסלב? - 2. אם כך, נתחיל שירנו זה
על פי הארועים אשר
מתרחשים בעת הזאת,
ולא בהפלגות בויאן. - 3. כי זה בויאן, חכם השיר,
אם להלל חפץ פלוני
ולשבח מעשיו,
את הגיגיו כמו הסנאי
בין אילנות הריץ, וכמו
זאב אפור שעט בארץ
וכמו הנשר הכסוף
לעננים ממעל טס. - 4. סיפר כיצד את המריבות
זכר מן הימים עברו,
כיצד מניין ניצים שיגר
על להקה של ברבורים,
והנלכד לראשונה
הוא הראשון פצח בזמר
ליארוסלב גיבור מקדם
ולמסטיסלב אמיץ הרוח -
הוא ששחט את רדדיה
אל מול עיני גיסות קסוגים
ולרומן בן סביאטוסלב
יפה התואר. - 5. אך אם את האמת לומר,
אחיי, בויאן זה לא שיגר
מניין ניצים על להקת
הברבורים.
אלא נתן אצבעותיו,
ידי נביא - על מיתרים
חיים ואלו בקול רעד
פצחו בשיר מזמור לכבוד
תהילתם של נסיכים. - 6. הבה נפתח אפוא, אחיי,
את סיפורנו בוולדימיר,
מגיבורי ימים עברו,
ועד איגור החי עמנו.
בעוז שינס מותניו הגבר,
לבו ברוב גבורה השחיז. - 7. אזי שופע רוח קרב,
את גיסותיו האמיצים
הוליך אל ארץ הפולובצים
למען רוס מולדתו. - 8. אזי בשמש הקורנת
הביט איגוד, רואה כיצד
את גיסותיו כיסה החושך,
שילחה השמש מקרבה. - 9. דיבר איגוד אל הדרוז׳ינה:
״אחיי,״ אמר, ״עדיף המוות
בחרב מנפילה בשבי. - 10. על כן עלו אל האוכף
של רמכינו הטובים,
במי התכלת של הדון,
אחיי, הביטו.״ - 11. נעטפה רוחו של הנסיך
ברוב תשוקה אל הנהר,
וזו הסתירה מעיניו
אותות של פורענות ופגע. - 12. ״חפצי,״ אמו, ״חנית לשבור
בגבול ארצם של הפולובצים.
״ברצוני,״ הגיד, ״לתת ראשי
יחדיו אתכם, בני רוס, ולא -
מקסדתי, מלאה עד גדות,
את מי הדון הטוב לגמוע.״ - 13. אהה, בויאן, זמיר מקדם,
לו רק סלסלת בגרונך
את תהילת האבירים,
בעודך מרחף ומדלג על
ענפי אילן בשרעפיך,
ולו ברוחך הגבחת
אל על בין ענני רקיע,
רוקם את תהילת ימינו,
עם תהילת הקדם יחד
ותר אחר עקבות טרוינים
על פני מישור אל ההרים, - 14. אזי היה שיר הנסיך
איגור, נכדו של אולג, - 15. טס
כמוהו כמעוף הבז
דואה בטרם בוא הסער
בין השדות הרחבים,
ולהקת עורבים מולו
אל מרחבי הדון פורחת. - 16. או שתוכל צליל להפיק,
בויאן הסב, נכדו של ולס, - 17. כצהלת סוסים בסולה,
או קול התהילה בקייב,
תרועת שופר בנובגורוד,
בפוטיבל מונף הדגל.
ממתין איגור לווסבולוד,
אחיו הוא, אוהבו מאוד. - 18. כך שור נגח, הוא וסבולוד,
סח לאיגור אחיו, אומר: - 19. ״אחי הטוב, מאור חיי,
בניו על סביאטוסלב אנחנו. - 20. אכוף, אחי, את רמכיך,
- 21. סוסיי נכונו עוד בקורסק
לפקודתך - 22. , ואנשיי
מיטב האבירים בני קורסק,
שמעם נודע לתהילה,
רב נסיונם בשדה הקרב.
לקול קרנות יצאו מרחם,
חלבם ינקו מקובע פלד,
ומחודי חנית ניזונו. - 23. נודעו להם נתיב ודרך,
מעברי הרים יכירו,
נמתח בידם מיתר הקשת,
גלויה אשפת חיצים, נכונה,
ובידיהם מושחז הלהב. - 24. כמו זאבי הערבות
הם שועטים בכר ואחו,
רודפים אחר התהילה
להם ולנסיך הגיס.״ - 25. אז הנסיך איגור נתן
את כף רגלו בזהב משוורת,
רכב הוא בשדה פתוח. - 26. חסמה השמש את דרכו,
- 27. גנחה סביבו חשכת הלילה,
הציפורים נסקו בפחד;
צרחו בקול חיות היער, - 28. ועל צמרת האילן
פצחה בזעקה הדיבה
פקודות לארץ לא נודעת,
חופי הים, חרסון, הוולגה,
ימת אזוב וגדות הסולה
ואתה האל טמוטורוקן. - 29. אך בשבילים סמויים מעין
גיסות פולובצים דוהרים,
אל גדות הדון שועט החיל.
חורקות העגלות בלילה
כמו ברבורים גונחים מפחד.
בראש צבאו איגור רוכב,
את הגייסות לדון מוליך הוא. - 30. עופות בחורש אלונים
אומרים את דבר פורענותו,
וזאבי הערבות
מעוררים סופה בעמק.
והנשרים בצרחתם
קוראים לתן ולצבוע
אל סעודת העצמות.
מייללים השועלים
אל מגיני הארגמן, - 31. הו, ארץ רוס הנסתרה,
מאחורי גבעת הקרב את. - 32. ארוך הלילה ואפל.
- 33. השחר קם באור הלהב,
בערפל כוסו הסטפים. - 34. חדל שירו על הזמיר,
הקאקים לפטפט החלו. - 35. בני רוס במגיני שני
סגרו על מרחבי הסטפים.
כך לעצמם כבוד הביאו
ולנסיך הלל ושבח. - 36. בבוקר אור יום השישי
את חיל פולובצים הפגני
רמסו, וכמו ענן חיצים
פשטו על ארץ וחטפו
את בנות פולובצים היפות,
ועמהן זהב ומשי,
רקמת הדר, בדי קטיפה
ערכם יקר. - 37. נטלו אזי
גלימות סוסים, פרוות אדרת
וכסות יקר שלל הפולובצים,
בם סללו נתיב וגשר
על פני ביצות יוון ורפש. - 38. נס ארגמן ודגל צח,
פלומת נוצה ורומח כסף
לכבוד בן סביאטוסלב נתנו שם. - 39. הנצר לבית אולגוביצ’י
נם את שנתו בקן, באחו,
במעופו הרחיק עד הנה. - 40. הוא לא נולד להיות לטרף
לעוף דורס, לבז או פרס,
ולא לך, עורב שחור,
בן הפולובצים הפגני! - 41. כזאב אפור רץ גזק קדימה,
רודף אותו קונצ’ק, מנחהו
אל הנהר - הדון שופע. - 42. עם שחר למחרת היום
נגה הדם באור רקיע. - 43. ענן שחור מים הגיח,
בא להקדיר ארבע שמשות,
ובו ברקים כחולים הזהירו. - 44. אכן רם קול יחיה הרעם,
ומטר חיצים כבד יגיח
מחוף הדון, נהר שופע. - 45. כאן ירוסקו ראשי הרומח,
כאן להבי החרבות
יקהו על קובעי פולובצים
לחוף קייאלה הנהר,
קרוב לדון, נהר שופע. - 46. הה, ארץ רוס,
הנה מאחורי גבעה את. - 47. הנה רוחות, נכדי סטריבוג,
כמו ברד חיצים נושבים מים
על אבירי איגור, בני חיל. - 48. רועדת הקרקע מתחת,
דלוח, אט, שוטף הנחל,
עוטה אבק את השדות. - 49. מלחשים דגלי החיל:
״מחוף הדון עולים פולובצים
ומן הים גייסות יגיחו.״ - 50. נסוג חיל רוסיה מכל עבר.
- 51. בני השטן בקול צרחות
חסמו את השדות סביב.
אבל בני רוס הגיבורים
במגיני הארגמן
הדפו את האויב בכוח. - 52. הה, שור נגח אתה, וסבולוד!
בלב הקרב עומדות רגליך,
על האויב ממטיר חיציך
ובלהב חרב תרסק
קסדת שונא. - 53. בכל אשר
אתה, השור, תפרוץ, לפתע
בקובע הזהב זורח,
שם מתפלשים כרותים ראשי
גיסות פולובצים, הפגנים, - 54. ומבותקות קסדות אברים
בלהב חרב מתהפכת
מידך, הו שור נגח, וסבולוד! - 55. מה בצע בפצעים, אחיי,
למי שאת כבודו שכח,
עושרו, ואת עירו צ׳רניגוב,
את כס הפז של אבותיו
ואת חמדת לבו, בת גלב,
רעייתו יפת התואר,
את מנהגה ואת דרכיה. - 56. חלפו, עברו ימי טרוינים,
שנותיו של יארוסלב נמוגו,
כך גם מלחמותיו של אולג,
הלא הוא אולג סביאטוסלביץ׳. - 57. הוא בחרבו המחושלת
ובמטר חיצים מקשת
גבר על מרי, ריב הכניע. - 58. האיש בקרת טמוטורוקן
נותן רגלו בזהב משוורת, - 59. יארוסלב הגדול שמע כבר
צלילים דומים בימים עברו, - 60. אבל ולדימיר בן וסבולוד
בצ׳רניגוב עירו כל בוקר
אטם את שתי אוזניו משמוע. - 61. את בוריס בנו של ויאצ׳סלב
הרהב למשפט הביא,
אזי לגדות נהר קנינה
הרהב תכריכים עטה לו
על שקרא תיגר על אולג,
נסיך צעיר, גיבור החיל. - 62. ומקנינה, סביאטופולק
ציווה בין שני רכשי הונגריה
גופת אביו לשאת אל קייב
ולהניחו בסנטה סופיה. - 63. אזי בימי אולג בן עצב
רבו בארץ ריב ומרי,
חרבו חיי נכדו של דז׳בוג
ובקרבות בין הנסיכים
דורות אדם כלו ותמו. - 64. בארץ רוס שוב לא נשמעת
קריאת איכר חורש שדהו,
אך מתרבה צווחת עורבים
מן החולקים ביניהם פגר,
והקאקים בעגתם
קוראים לעוף אל הכרה. - 65. כך הדבר תמיד היה
בימי מדון, קרבות וקרי,
אבל כמלחמה הזאת,
איש לא ידע ודאי עד הנה.
מבוקר אור עד רדת ערב,
ומשקיעה עד אור הבוקר,
אין סוף לברד חיצי הקשת.
החרב בקסדה הולמת,
ורומח פלד מתנפץ - 66. כמו רעם בשדה עלום
בקרב ארץ הפולובצים.
זרועה מתחת לפרסות
בעצמות קרקע שחורה,
שטופה בדם. מכה העצב
במרחבי כל ארץ רוס. - 67. מהו הרחש באוזניי
ומה הצליל אליי מגיע - 68. בטרם בוקר אור הפציע?
איגור הוא המסיג גייסות,
מצר על וסבולוד אחיו. - 69. לוחם הגיס יום אחד,
לוחם ביום עני הגיס,
ביום שלישי בצהרים
דגלי איגוד לארץ מטו. - 70. ושם לגדות נחל קייאלה
איש לאחיו אמרו שלום. - 71. חסר היה כאן דם היין,
- 72. וכאן בני רוס עזי הנפש
חותמים את סעודת הקרב,
הרוו חמיהם בשכר
ובעצמם נפלו חלל
בהגנה על ארץ רוס. - 73. כאן ביגון קמל העשב,
והאילן אבל מרכין
את ענפיו בצער ארצה. - 74. כי מעכשיו, אחיי, החלו
ימים של נכאים ואבל.
כיסה העצב את החיל - 75. ועל גיסות נכדו של דז׳בוג
עוולה פרסה את צעיפיה,
היא כבתולה בתוכם הופיעה,
פוסעת אל ארץ הטרוינים.
ובאברות ברבור - כנפיה -
התיזה במימי ים תכלת
סמוך לדון, נהר שופע,
קץ לימים טובים הביאה. - 76. אזי חדלו הנסיכים
מצאת לקרב על הפגנים,
כי איש דיבר אז אל אחיו:
״שלי הוא זה, וזה שלי הוא!״
ועל זוטות הגידו הם:
״הנה הוא זה דבר רב ערך.״
יצאו אזי איש על רעהו.
ובעוד נזרעת המחלוקת - 77. פשטו פגנים מכל עבר
ומכניעים את ארץ רוס. - 78. הרחיק במעופו הנץ,
עופות קוטל לצד הים, - 79. אך לא יקומו לתחייה
גיסות איגור הנועזים. - 80. תוגת יגון ירדה על רוסיה,
באבל נעטפה הארץ, - 81. זרויה באש מקרן להב.
פרץ מגרון נשות הארץ
נהי מספד: - 82. ״שוב לא נזכור
את יקירינו הטובים,
ולא עוד נהגה בהם,
ובעינינו לא נראם,
ולעולם לא עוד ידינו
ידעו מגע זהב וכסף!״ - 83. בכאב, אחיי, קייב גונחת,
ובמצוקה קשה צ׳רניגוב. - 84. פשט על ארץ רוס העצב
ומועקה היתה בארץ, - 85. אך בני הנסיכים הוסיפו
מדון לזרות איש ברעהו. - 86. ובינתיים הפגנים
כובשים את מרחבי הארץ
ועל כל בית מס עובד
הם מטילים: פרוות סנאי. - 87. כל זאת כי וסבולוד ואיגור,
בני סביאטוסלב עזי הנפש,
במריבתם בגידה הסבו.
בגידה שסביאטוסלב אביהם,
נסיך קייב אכזר ורם,
ידע כיצד להחניקה.
אכזר היה שלטון האב. - 88. בגיסותיו האיתנים,
בידם צרוף וחד הלהב,
פשט על ארץ הפולובצים.
רמס גבעות ועמקים,
מימי אגם זיהם ונחל,
ייבש ביצות, יובל ופלג,
ועל קוביאק - שליט פגני
שוכן לעפת הים, מוקף
כמו בטבעת של ברזל
בהמוני גיסות פולובצים -
עט כמו סופה, את הפגני
לכד, נפל קוביאק בקייב
במבצרו של סביאטוסלב! - 89. כאן בני גרמניה וונציה,
כאן הצ׳כים ובני יוון
לסביאטוסלב שרים הלל,
אך באיגוד יטילו דופי.
כי הנסיך את אוצרותיו
הטביע במצולות קייאלה,
וכך בנחל הפולובצים
השליך את זהבה של רוסיה. - 90. עתה רד הנסיך איגור
מאוכפו רבוד הכתם,
במרדעת עבד ימירנו. - 91. קדרו חומות סביב הערים
ונסתלקה שמחת הלב. - 92. בהררי קייב ראה
חלום מרתיע סביאטוסלב. - 93. ״בלילה, אמש,״ כך אמר,
״במעטה שחור כיסוני
מעל מצע של עץ הטקסוס. - 94. יצקו לי יין בגון תכלת,
בנסך רעל ערבבוהו. - 95. מתלי ריק של הפולובצים
פניני יקר גדולות בשפע
עלי חזי רוקנו, הרעיפו, - 96. וגם חבקו אותי בזרוע.
בארמוני עוטה הפז
אין למרישים קורת חיבור. - 97. מתום הערב כל הלילה
עורבי שטן צורחים בלי הרף. - 98. ובחוצות פלסנסק, ביער
נישא קולם אל ים התכלת. - 99. לנסיך הגידו הבויארים:
- 100. ״את נפשך שבה הסבל.
- 101. אמת כי שני ניצים כבר טסו
מכס זהב שלאביהם
בחיפושים אחר הקרת,
היא הקרת טמוטורוקן,
ולא, אז לפחות ישתו הם
מלוא הקסדה ממי הדון.
אלא שכבר בכנפיהם
חרבות פגנים קיצצו,
ושני בני הניצים עצמם
כבולים באזיקי ברזל. - 102. ירד ביום שלישי האופל.
שתי השמשות קדרו גם יחד,
ושני טורי הארגמן
כבו גם הם, עמם יחדיו
שני הירחים עולי ימים,
אולג וסביאטוסלב עמו
מצועפים בחשכה
שקעו בים.
במעשי גבורה הפליאו,
את לב החינים עוררו. - 103. פשט על נחל הקייאלה
החושך, את האור גרש. - 104. כמו להקת ברדלסים
על ארץ רוס פולובצים עטו. - 105. על הכבוד חרפה פושטת,
- 106. את החירות חמס הדביר,
- 107. נפלה הדיבה על הארץ,
- 108. ועלמות שבטי הגותים
טובות מראה פצחו בזמר
על חוף הים, על חוף התכלת.
בידן זהב רוסיה מצלצל,
שרות הן על ימיו של בוס,
מהללות את נקמתו
של שרוקן, שר הפולובצים. - 109. וכבר אנחנו, הדרוז׳ינה,
למעט שמחה משחרים. - 110. אזי סביאטוסלב הדגול
הניח למילות זהב
לטבול בדמע, והגיד: - 111. ״איגור ווסבולוד, בניי,
בחרבכם מעט הקדמתם
לפשוט על ארץ הפולובצים
ולבקש לכם כבוד.
לא לכבודכם הניצחון,
כי את דמם של הפגנים
שפכתם שלא כהלכה. - 112. אמיץ לבכם, חושל בפלד,
במעשי גבורה נצרף. - 113. אבל מדוע זאת עוללתם
לשערי כסוף השיבה? - 114. ולמה שוב איני רואה
את יארוסלב, אחי העז,
רב הנכסים גיבור החיל,
עמו בויארים בני צ׳רניגוב,
עמו שלבירים וטופצ׳קים,
עמו מוגוטים וטטרנים,
עמו רבוגים ואולברים;
ללא מגן ורק פגיון
אזי חילצו מן המגף
ובזעקת הקרב הביסו
את האויב לתהילת
אבותיהם מקדם, - 115. אך
אתם אמרתם בלבכם:
׳נדע כבוד ותהילה
בזכות עצמנו ולא עוד.
ואת שבחי ימים עברו
נחלוק בינינו.׳ - 116. הפלא הוא אפוא, אחיי,
אם איש זקן הופך לעלם? - 117. בבגרותו הנץ רודף
אחר עופות במרום רקיע
ועל קינו ישמור מפגע. - 118. אך למרבה הצער אין לי
בני נסיכים להושיט לי יד.״ - 119. כי דל הדור, רעה העת.
- 120. מתחת לחרבות פולובצים
העם ברימוב נאנק,
ובפצעיו זועק ולדימיר, - 121. לבנו של גלב תוגה וסבל.
- 122. הו, וסבולוד נסיך דגול,
הלא תחשוב ממרחקים
לבוא ביעף ולהגן
על כס אביך המוזהב? - 123. הלא תוכל במשוטיך
את מי הוולגה להתיז
ולרוקן את מי הדון
בקובעים של גיסותיך? - 124. לו כאן אתה אפשר היה
לקנות שפחה במחיר נוגטה
ובעבור רזנה - עבד. - 125. בחניתות חיות אתה -
בניו של גלב עזי לבב הם -
יכול לירות על פני הארץ. - 126. דוד וריוריק מר הנפש,
הלא שחו קסדות החיל
הרקועות זהב, בדם? - 127. הלא צרחו אביריכם
הגיבורים כמו שור שחוט
בלהבי חרבות הפלד
אי שם בשדה קרב לא ידוע? - 128. על כן תנו, רבותי, כף רגל
בזהב משוורת, צאו לנקום
על הימים של בוז ושפל
על ארץ רוס ועל פצעי
בן סביאטיסלב, איגור איש חיל. - 129. יארוסלב החכם איש גליץ׳,
על כס הפז תשב ממעל.
סגרת על הרי הונגריה
בצבת ברזל של גיסותיך,
וממלכם מנעת דרך.
את שערי הדנובה
נעלת, ובמטח אבני
הקלע ממרום שיגרת,
מרחיב עד הנהר גבוליך. - 130. פושטים בארץ רעמיך;
את שערי קייב פתחת
ומכס הפז של אבותיך
בבני סולטאן אתה יורה
והם מעבר לגבוליך. - 131. שגר חיציך, אדוני,
בעבד הפגני קונצ׳ק,
נקם על ארץ רוסיה קח,
נקם על איגור הפצוע,
בן סביאטוסלב גיבור החיל. - 132. ואתם, מסטיסלב ורומן
עזי הלב, מחשבת עוז
למעשים לבכם קוראת. - 133. וכמו הנץ המבקש
אחר טרפו, דואה ברוח,
כך גבורתכם ממעל טסה - 134. כי מגיני ברזל לכם
מתחת לקסדה לטינית;
נחרדת מפניהם הארץ,
ועממים רבים, החינים,
הליטאים, היטוונגיאנים,
הדרמנרים והפולובצים
כידוניהם השליכו ארצה,
ומול החרב הנצרפת
בהכנעה ראשם הרכינו. - 135. אך, הנסיך איגור, זה כבר
קרני השמש דעכו
והאילן את עלוותו
השיר ברוח הרעה. - 136. לגדות הסולה והרוס
ביתרו פגנים עיר וקרת,
ולא יקומו לתחייה
גיסות איגור האמיצים. - 137. הדון קורא לך, נסיך,
לניצחון, את אביריך
קורא הוא, - 138. ולכל בניו
של אולג, גיבורי החיל,
לצאת לקרב, לא לבושש. - 139. אינגבר ווסבולוד עמו
ושלושת בני מסטיסלב, להם
כנפיים שש בקן גבורה.
לא לכבודכם אזרתם תוקף
בזכות הנצחונות בקרב. - 140. איה אם כן קסדות זהב,
מגן ורומח פולני? - 141. הגיפו את השערים
בברד חיצים חדים מקשת,
למען ארץ רוס ולמען
פצעי איגור, בנו עז הלב
של סביאטוסלב. - 142. שוב לא מושך פלגים של כסף
נהר הסולה אל פרסלבל.
כמותו הדבינה שמימיו
כמו מדמנה של טיט יוון
קולחים אט אט מול הפולובצים
המטילים את אימתם
על בני פולוצק הנבהלים
משאגות קרב הפגנים. - 143. ורק איזיאסלב, בן וסילקו,
את להבו החד הרקיד
על פני קסדות הליטאים,
את תהילת סבו וססלב
לוכד בחרב, והוא עצמו
מתחת לצינות שני,
בחרבות הליטאים
בעשב העקוב מדם
הושלך לארץ. - 144. הגיד [בויאן]:
- 145. ״על גיסותיך, הנסיך,
בכנפיהם עופות הליטו
ואת דמם ליקק הפרא.״ - 146. ולא היו עמו אחיו,
לא וסבולוד, לא בריאצ׳יסלב;
בדד כליל הוציא נפשו
דמוית פנינה מגוף גיבור,
ומשריית הפז נמוגה. - 147. הקול קודר, שמחה נגוזה.
תקיעת קרנות בעיר נשמעת. - 148. יארוסלב ונכדי וססלב
כולם, הנה העת הגיעה.
הרכינו מטה נס ודגל,
את חרבכם קהת הלהב
מוטב השיבו לנדן. - 149. מתהילת אבותיכם
הרחקתם לכת. - 150. כך בריב
ובמדון, על ארץ רוס
ועל ביתו של וססלב
הבאתם את עובדי הצלם. - 151. הנה על שום מריבותיכם
באה עלינו הרעה,
רעה מארץ הפולובצים.
בדור שביעי של הטרוינים - 152. עלתה בגורלו של וססלב
עלמה אותה לבו חשק. - 153. בתחבולת ערמה זינק
הגבר על אוכף הסוס
ואל קייב העיר שעט,
נוגע במטה הרומח
בכס הכתם הקייבי - 154. וכמו חיית הפרא אץ,
נטש אותם בבלגורוד,
ובחצות הליל דהר,
עוטה בערפל של תכלת. - 155. שעט בבוקר למחרת
בראש גייסות תופסי קרדום
פרץ את שער נובגורוד,
מיארוסלב תהילתו
גזל, - 156. וכמו זאב דילג
מדודוטקי אל גדות נמיגה.
קני השיבולת בנמיגה
פזורים כמו גולגולות סביב.
מורג של פלד דש בהם,
חומקת מרצפת הדיש,
מנופה הנפש מן הגוף. - 157. הדם שותת לגדות נמיגה,
בחטא שתולים חופי הנחל
ובעצמות בני רוס זרועים. - 158. שפט וססלב את בני הפלך,
על הערים חלש הקניאז׳,
אבל בלילה כמו זאב
לפני קריאת שכווי עם שחר,
מקייב בא אל טמוטורוקן.
וכזאב שעט, חצה את
דרכו על הורוס הגדול. - 159. בעיר פולוצק הפעמון
צלצל למענו בבוקר,
קרא למיסת שחרית
בכנסיה של סנטה סופיה,
אבל צלילי הפעמון
הגיעו אל אוזניו בקייב. - 160. אמנם נשמת נביא שכנה
בגוף הגבר עז הנפש,
אך לא נמלט גם הוא משבר. - 161. בויאן מגיד העתידות
עליו אמר דברים של טעם: - 162. ״לא הערום, לא המיומן,
גם לא העוף רב החכמה
ינוס מדין האל ממעל.״ - 163. אהה, גונחת ארץ רוס,
זוכרת את ימי עבר
ונסיכיה הקדומים. - 164. את ולדימיר לפני זמן רב
לא הוא הגבר שאפשר
היה לנעוץ אותו בכוח
אל הגבעות בקרת קייב. - 165. עתה דגליו בידיו של ריוריק,
ועוד דגלים בידי דוד.
אך הניסים פונים אחורה. - 166. הרומח שר
- 167. לגדות דנובה,
שירת בת יארוסלב בוקעת,
כמוה כך הקוקייה
האלמונית קוראת עם בוקר: - 168. ״כמו קוקייה על מי נהר
אטוס, - 169. ובנחל הקייאלה
את שרוולי פדוות ביבר
שלי אתן במי הנחל, - 170. מגוף הקניאז׳, חסון ועז,
אשטוף פצעיו המדממים.״ - 171. על החומה בעיר פוטיבל
בת יארוסלב בוכה עם שחר: - 172. ״אלי, הו רוח, רוח סער,
על מה זה תסערי בכוח? - 173. מדוע זה חיצי החינים
נושאת את על כנפי משב
מול הגייסות של אהובי. - 174. וכי לא די לך לנשב
בעננים במרום רקיע
או לטלטל מפרש ספינה
בין הגלים בים של תכלת? - 175. מדוע זה, אלי, פיזרת
אושרי בעשב הנוצות?״ - 176. בת יארוסלב בוכה עם שחר
על החומה בעיר פוטיבל. - 177.
״הו דניפר המהולל!״ אומרת,
״פרצו בארץ הפולובצים
מימיך הררי סלעים, - 178. את ספינותיו של סביאטוסלב
נשאת על גבך הרחק,
עד מחנהו של קוביאק. - 179. אלי, השט את אהובי
אלי, לבל את דמעותיי
לשפוך עם שחר אדרש
על פני הים בעבורו.״ - 180. בת יארוסלב בוכה עם שחר
על החומה בעיר פוטיבל,
אומרת: - 181. ״שמש רבת בוהק,
לכול חולקת חום ויופי, - 182. מדוע, הו אלי, צרבת
באש קרניים לוהטות
את גיסותיו של אהובי?
אזי בערבה צחיחה
צמאים את הקשתות הרכיבו,
את האשפות קשרו בצער.״ - 183. חצות הליל. גועש הים,
בערפל גואים המים.
מראה האל לקניאז׳ איגור
דרכו מארץ הפולובצים
אל ארץ רוס, אל כס אביו
יצוק הפז. - 184. כבו, גוועו אורות הערב.
ישן איגור, מקיץ איגור,
איגור מודד בשרעפיו
את מרחבי הערבה
מחוף הדון, נהר שופע,
ועד הדונייץ הקטן. - 185. חצות. אובלור סוסו מביא,
שורק מעבר לנהר
ובנסיך איגור מתרה
שלא להישאר שם עוד. - 186. זעק אובלור, רחש העשב,
הארץ רעשה ונעו
האוהלים בחיל פולובצים. - 187. אך הנסיך איגור ניתר
כמו הסמור אל קני הסוף,
וכמו ברווז לבן במים. - 188. על רמכו העז זינק,
קפץ מן המרדעת ארצה,
וכמו רוחו של הזאב - 189. דהר בכר לגדות הדונייץ.
עופף כמו נץ בערפל,
באווזים וברבורים
קוטל, טורף לארוחה.
כרה בבוקר, צהריים,
וסעודת ערבית בלילה. - 190. אם הנסיך עופף כנץ,
אזי אובלור כזאב שועט
ומתנער מטל הבוקר.
שני הרוכבים את סוסיהם
השועטים עד תום התישו. - 191. אזי דיבר נהר הדונייץ:
- 192. ״תהילתך, הנסיך איגור,
היא לא דבר של מה בכך,
ולקונצ׳ק איבה קשה,
ולארץ רוסיה רב האושר.״ - 193. השיב איגור,
- 194. ״הו דונייץ,״ סח,
״תהילתך לא מעטה היא,
אתה היית זה אשר
נסיך נשאת על גליך,
ולגדותיך הכסופים
פורש מולו שטיח דשא,
באד נעים אותו הלבשת
בצל אילן ירוק עלווה, - 195. בעין זהב על פני המים
אותו נצרת מכל רע,
בזרם הסוחף, עם שחף
ועם קיווית ברוח סער.״ - 196. ״אך לא דומה לו,״ סח איגור,
״הוא נחל סטוגנה דל הזרם,
על כן בולע אל תוכו
יובל ופלג הזרים לו.
והוא אשר בין השיחים
לכד את הנסיך העלם,
רוסטיסלב שמו, לגדות הדניפר. - 197. בכתה האם על בנה הנער,
הקניאז׳ רוסטיסלב הצעיר. - 198. רכנו פרחי הגן בעצב
והאילן מוכה הצער
בעלוותו גחן לארץ.״ - 199. זו לא פטפטת הקאקים.
קונצ׳ק הוא זה וגזק עמו,
רוכבים הם בעקבות איגור. - 200. חדל עורב מצריחתו,
זרזיר את מקורו סתם,
מפטפוטם פסקו קאקים. - 201. רק בין ענפי הערבות
עוף הנקר בנקישותיו
אותת על שביל אל הנהר
והזמיר בשיר שמח
הכריז על עלית השחר. - 202. אזי דיבר גזק אל קונצ׳ק:
- 203. ״אם אל קינו הנץ פורח,
- 204. – – –
- 205. – – –
- 206. – – –
- 207. – – –
- 208. – – –
- 209. – – –
- 210. – – –
- 211. – – –
- 212. – – –
- 213. – – –
- 214. – – –
- 215. – – –
- 216. – – –
- 217. – – –
- 218. – – –
Ссылка
Если вы используете корпус в научной работе, пожалуйста, сошлитесь на эту публикацию:
Орехов Б. В. Параллельный корпус переводов «Слова о полку Игореве»: итоги и перспективы // Национальный корпус русского языка: 2006—2008. Новые результаты и перспективы. — СПб.: Нестор-История, 2009. — С. 462—473.