Перевод на иврит С. Г. Черниховского
Источник: 1939 ,"משא מלחמת איגור : תרגום מן המקור מאת שאול טשרניחובסקי / תל-אביב, "ידידי
Massa milxemet Igor. Tirgum min hammaqor meet Shaul Chernixovsqi. Tel-Aviv: Yedidi, 1939.
- 1. כלום אחיי, לא יאה לנו,
שנפתח באמרי־קדם
סיפורי תוגה וצער
על אודות מלחמת איגור
איגור בנו של סביאטוסלבל ? - 2. אפס את השיר נעירה
אך כעלילות ימינו,
ולא כשיר בוין בדהו, - 3. כי בוין, זה החוזה, הוא
עת היה רוצה השמיע
שירתו שלו על גבר,
הוא היה אז משתטח
כסנאי על־גבי גזע,
כזאב־ערב על פני ארץ,
כנשר־תכלת בשמים. - 4. ואומרים עליו: מלחמת
המדנים זכר מקדם.
הוא היה מעיף־שולח
עשרה גזים בקרב
חבר ברבורי הצחר,
ואשר גז ירביקהו —
הראשון – יפתח בזמר
לו לסב, לירוסלבל,
לאמסטיסלב גיבור החיל,
ששחט אז את־רדדיה
נוכח מערכות קסוגים,
או לו לרומן הגבר
חנאה — בנו סויטוםלבל. - 5. לא היה בוין שולח
כל בן־גז בברבורי־צחר,
כי את אצבעות־הקסם
היה שם על מיתרי־רנן,
ולדוכסים שיר שבח
הם עצמם הריעו רע. - 6. הבה, אחי, ונתחילה
הסיפור מימות ולדימיר
העתיק, אך נסיימנו
בימי־איגור בן־דורנו,
שעדד שכלו בעוצם,
ולבבו חידר באומץ, - 7. רוח מלחמה מלאהו,
וגדודיו גיבורי־חיל,
וינחם בשדה־פולובצים,
כי עלה בעד ארץ רוסיה. - 8. איגור התבונן בשמש
הבהירה — והיא עוממת,
והנה ממנה אופל
מכסה את עין החיל. - 9. לגדודיו ענה אז איגור:
- 10. «הוי, אחיי עמיתי־חיל!
הן מוטב ניפול בחרב,
משנלקח בשבי! - 11. הב נרכבה על סוסינו
המהירים, ונחזנו
את־הדון זה נהר־התכלת». - 12. התאווה מאוד הדוכס,
גם על־אף אותו אות־שבר,
ויצמא מאוד לגמוע
מן הדון כביר־המים. - 13. אז אמר: «נפשי נכספת
לפוצץ פה את הרומח
על־גבול ערבות־פולובצים,
ברצוני פה להגיח
אח ראשי אתכם, הרוסים,
או לשתות מי־דון בכובע!» - 14. הוי, בוין, זמיר ימי קדם!
לו אתה הנעמת זמר
על קרב זה ועל הקטל,
מנתר כזמיר על גזע,
בחכמה שחקים מרקיע,
מאחד הווה וקדם,
משוטט בשביל טרינוס,
בשדות בא ובהדר, - 15. כי לך יאה לריע
בשירה מלחמת איגור,
נכד לאותו טרינוס: - 16. «לא סופה היא בכנפיה
צררה את בני־הפרס
אל שדה רחב־ידיים
להקות קאקים תרוצנה
אל הדון זה רב־המים». - 17. ואולי נפתח כמוך,
הוי, בוין נינו־של־ולס,
החוזה ובעקבותיך: - 18. יצנפו סוסים, מעבר
לסולה יצהלו, בקיוב
התהילה רנה מצלצלת,
בנובגורוד חצוצרות־תקע,
נס ודגל על פוטיבל».
לו לוסבולוד אחיחו
אהובו ממתין שם איגור. - 19. וסבולוד סח תוא־הרהב:
- 20. «יחידי — אחי, הוי, איגור,
הן אתה לי אור ונוגה,
כי בני־סביטוסלב גם שנינו, - 21. קום, אחא, חבוש סוסיך,
הסוסים קלי־הרגל, - 22. כי סוסיי כולם נכונו
חבושים מול קורסק הקרת, - 23. אנשי־קורסק שלי ידעת,
גיבורים תופשי־מלחמת,
לתקע חצוצרות חותלו,
תחת הקסדות פוטמו,
בעוקץ החנית ניזונו. - 24. נהירה להם כל־דרך,
וערוץ כל־גיא ידוע,
לעולם דרוכה הקשת,
אשפתם פתוח פיה,
לוטשה תמיד החרב; - 25. המה בשדה ישוטו,
משוטטים כזאבי־ערב,
שוחרים להדר למו,
לנסיכים הוד ותפארת». - 26. אז יכניס הדוכס איגור
את־רנלו בארכוף־הכתם,
ואל הערבה גם ייפן. - 27. אך בערפל ואמש
לו דרכו גדר השמש. - 28. קם הלילה, יאנח,
את־העוף העיר בסער,
קול חיה עלה, סול נהם, - 29. כוס קוראה מראש הגזע,
האומרת: האזינו,
כנפי ארץ לא נודעת
על הוולגה והשוכנת
לחוף ים ואצל סורזש,
על־גדות סולה ובקורסון
ואת, אליל טמוטרקני! - 30. וינוסו הפולובצים
אל הדון אביר־המים
בדרכים עוד לא סוללו
כרכרות צורחות בצרח,
בחצות, בדמי־הלילה,
כברבורים שנתבהלו.
אל הדון חילו יט איגור. - 31. כבר על אלוני־החורש
לפידו ציפור אורבת,
מסעירים זאבים בנחל,
מזעיקים נשרים בצרח
החיה לטרף־גרם,
השועל צועק־נובח
על מגן מתולע ושלט. - 32. הוי הוי, ארץ־רוסיה, כי את
כבר מעבר תל הקובע! - 33. בחשכו עומד הלילה,
- 34. שחר־אור עלה בלהב,
השדה ענן כיסהו, - 35. תרועת זמירים נרדמה,
הקאק נעור־משיח, - 36. השדה רחב־הידיים
הרוסים חצו בגדר־
מגני־תולע ושלט,
שוחרים להדר למו,
לנסיכם הוד ותפארת. - 37. ובחמישי בבוקר
כבר רמסו את הפולובצים,
את־כל־מערכות השקץ.
ובערבה נפוצו
כחצים עפים מקשת;
נהגו אתם בשבי
בנות־פולובצים יפות־תואר
ואתן זהב ומשי,
וקטיפה יקרת־הערך. - 38. ברדידיס, פרוה, ואדרת,
ובכל־מין רקמות־פולובצים
סללו, גשרו הגשר
על ביצות ואגמי־רפש. - 39. דגל מתולע, נס־צחר
וציצית־סוס מאדמת,
עץ חנית עשוי בכסף
לגיבור בן־סביטוסלבל! - 40. בשדה יישן־ינוח
קן־אולג, זה קן־החיל:
מה מאוד לעוף הרחקת! - 41. כי אתה הולד הולדת
לא להיות לעולה, לטרף,
לא לגז ולא לפרס,
ולא לך, עורב שחור־אבר,
בן־פולובצים עם התעב! - 42. גזק בא־רץ כזאב הערב,
חש קונטשק מורה לו דרך
אל הדון אדיר־המים. - 43. עוד השכם השכם, ושחר
טעון דמים מכריז על בוקר,
ד שמשות לקדירה - 44. עבי־שחור מים יגיחו
אש תכולה בו מתחלחלת, - 45. רעם עז ירעם פה רעם!
להמטיר חצים בני־קשת
מן הדון זה רב־המים! - 46. חניתות פה תתפוצצנה,
הרבות פה תחלומנה
קובעים על ראש פולובצים.
על היאור, על הקיילה
ליד הדון אדיר־המים, - 47. הוי, הוי, ארץ רוסיה, כי את
כבר מעבר תל ושפי! - 48. מן הים נושבים בזעם
הרוחות — ניניו של םטריבוג,
משיאות חצים בני קשת
על גדוד גיבורי איגוד. - 49. ארץ קול נתנה ברעש,
כל־הנחל זב דלוח,
השדות אבק כיסמו, - 50. נס ודגל שיג יביע:
באו מערכות פולובצים
מן הדון, מימי־מים, - 51. ומכל־כנפות הארץ,
על גדודי הרוסים שתו. - 52. ובקולי קולות הקיפו
את הערבה בני־תופת,
במגנימו שתולעו
התגדרו גיבורי־רוסיה. - 53. וסיבולוד, תאו־הרהב,
בראש משמר־מגן עמדך,
בני־אשפה מזה בשפע
ומרעים בחרבות־פלד
על קסדות הקרב בכוח. - 54. במקום בו, תוא, תופיע,
בו קסדת־פזך תגיה,
עם מתגלגלים ראשימו
של פולובצים בני־השקץ, - 55. שם מבוקעות בסיף
מנוגד קסדות־אוורים,
בידך, תאו־הרהב! - 56. כי יבזה, אחיי, כל פצע,
הוא שכח כבוד ושפע,
הוא שכח העיר טשרניגוב,
גם כיסא אביו בכתם,
נימוסיה, הרגליה
של בת־גלב יפת־התואר,
רעיתו זו חנחמדת. - 57. כבר עברו יובלות טרוינוס,
כבר חלפו שמת ירוסלבל,
מלחמות אולג חדלו,
הוא אולג בן־סויאטוסלבל - 58. הוא אולג נוגד בחרב
את־המרד והזורע
את חציו על פני הארץ. - 59. הוא נכנס בארכוף־הכתם,
בטמוטרקן הקרת, - 60. צלצולו כבר ישמענו
וסיבולוד עמוס־הזוקן
והרם בן־ירוסלבל, - 61. ואת אזניו אטם ולרימיר
בוקר בוקר בטשרניגוב. - 62. ואת־בוריס בן ויאטשיםלבל
התפארותו הביאה
אל משפט אותו לשפט,
ליד קנינה על אדרת
ירוקה שם לו הציעה
בעד עלבון אולנ, הדוכס
הצעיר ורב־החיל. - 63. סויאטופולק ציוה לסיע
מאותו נהר קיילה,
בין סוסים הוגרים קיובה
את אביו אל כנסת סופיה, - 64. אז, בימי בן־גוריסלבל
קטטה זרעו ותעל,
וחיי נין־דזש־בוג תמו
במריבות נסיכי־רוסיה.
שנות כל־בן־אדם קצרו. - 65. פחתו קולות זורע
אז בארץ רוסיה, תמו,
אפס רב בה קול עורביה,
הקוראים בחלקם הפגר,
אך קאק לקאק ישיח
טרם אל שלל יעופו, - 66. מלחמות היו וקטל,
אך כזו עוד לא הייתה.
מן הבוקר עד הערב,
מן הערב ער אור־שחר
מועפים חצים בני־קשת,
חרב על קסדות רועמת,
מתנפץ בקול הרומח - 67. בשדה זה לא ידוע,
בקרב ארץ הפולובצים.
כל־האדמה עוממת
תחת פרסות־סום ורכב,
נזרעח כולח רב עצם,
בדמים חמים השקתה;
העלה ניצה הזרע:
צער רב לארץ רוסיה. - 68. מה הרעש, מה הגעש
- 69. בא אליי עם טרם שחר?
איגור הוא הופך החיל.
כי לו צר עלי אחיהו
וסיבולוד, זה תור־הרהב. - 70. יום אחד שם נאבקו,
יום שני שם נאבקו,
אפס בשלישי כבר שחו
דגלי איגור בצהרים. - 71. האחים שם אז נפרדו;
שם על גדות היאור קיילה, - 72. אפס לא הספיק שם יין,
יין־דמים היה בשפע. - 73. שם סיימו משתה־היין
גיבורים, כל אנשי־רוסיה,
את חמחותנים השכירו,
ובעצמם חלל נפלו,
בעד מולדתם, בעד רוסיה. - 74. מחמלה ומרוב צער
את־ראשו מרכין חדשא,
ומוריד בדיו משבר
האילן עד פני חארץ, - 75. כי הנה, אחיי, הגיעו
ימי־צער ימי־עצב,
המדבר כיסה חילנו, - 76. קמה הצרה עלתה,
בחיל צאצאיו של דזש־בוג,
דמות תבנית עלמה פניה
בבואה לנוף טרינוס,
ובכנפי־ברבור מחאה
על הים, זח ים־התכלת,
על הדון מחאה כנפים,
ושנות הטובה הורישה,
כי מקרב - 77. רוזנים חדלו
עם המתועבים בקטל,
יען אח לאח, הביע:
״זה שלי, וגם זה שלי הוא!״
נסיכים פתחו במחלקת
בשל קטנות כבשל רב־ערך,
הם ידם חשלה חמרד, - 78. ובין כה וכה ואת־רוסיה
בני־המתועבים כבשו,
באו מכל כנפי־ארץ. - 79. הוי, כי מאוד רחק הפרס —
המכה בעוף־הימה! - 80. אך גדוד איגוד איש־החיל
לעולם כבר לא יקומו. - 81. אחריו קראה בקול קרנה
זשליה הזדרזה דוהרת
בארץ רוסיה - 82. וזורקת
אש בעם מקרן־להב - 83. קול נשאו אז ותבכינה
נשי־רוסיה ותאמרנה:
»אויה לנו, אנשינו,
מחמדינו שאהבנו,
לא נוסיף לראות בעינינו,
לא נחשבם במחשבתנו,
לא נדמם בדמיוננו,
לא עור התקשט נוסיפה
בזהב הטוב וכסף». - 84. אחיי, קיוב נאנחה,
עיר טשרניגוב מן הנכר, - 85. רוסיה עצב ישטפנה,
רב יגון ניגר ברוסיה. - 86. עד שהנסיכים בארץ
על עצמם חולשים המרד, - 87. עם חמתועביס מנצח,
ופושט בארץ רוסיה,
שם המס: סנאית כל־בית. - 88. שני בניו של סויאטוםלבל:
וסיבולוד ואחיהו איגור
שוב פטרו מדון־הפשע,
המדון אשר ישנהו
אביהם אדיר־הכוח
סויאטוסלב אלוף עיר קיוב, - 89. כי הכה הלם כסער
בהמון נדודי־הכוח
והמון חרבות־הפלד.
פי עלה בשדה־פולובציס,
שם הכפיש גבעה ושפי,
וירפוש אגם ונחל
אף הוביש ביצה וזרם,
ואת־קוביאק יושב לבטח
על שפת־ים ועקלקלותיה
תלישה תלש כסער.
ומקרב חיל־פולובצים,
צבא־ברזל והמון גבר;
ויפול קוביאק בקיוב,
בארמונו של סויאטוסלבל. - 90. גרמנים ובנצינים,
יוונים ובני־מורביה
תהילה שרים ושבח
לנסיך לסויאטוסלבל,
מנאצים שמו של איגור,
כי טבע רב־טוב, השקיע
בקרקע היאור קיילה,
בזרם נחל־הפולובצים,
וזרק בה את־זהב רוסיה, - 91. אותו איגור דוכס־רוסיה,
שעבר מאוכף־כתם
וישב באוכף־עבד: - 92. אך אבלו חומות כל־קרת,
כי שמתה וגיל נאספו. - 93. חלום רע חז סויאטוסלבל
- 94. על הרים בקרב קיוב.
כה אמר: ״בליל ואמש
על מיטת־טכסוס אדרת
משחירה ידכם עטתני. - 95. שאבתם לי יין התכלת
לצמאי מהול בצער, - 96. ופנינים גדולות בשפע
בחיקי שפכתם מתלי,
מאשפות ריקות – פולובצים, - 97. בפינוק כי פינקתוני,
בדבירי, זה ספון הכתם,
כבר נעדר כפיס מקרש. - 98. כל־הלילה מאז ערב
קול צרחו עורבי התופת - 99. על החוף שאצל פלסנסק,
נחשי־היער באו
ונסחפז עד ים התכלת». - 100. השרים ענו לדוכס:
- 101. «כבר שבה שעיפינו צער,
- 102. שני בני־גז, הלא הם אלה,
שגלו מכס הכתם,
מכיסא הורם, לרשת
את טמוטרקן הקרת,
או לשתות מי־דון בקובע.
אך כבר קצצו כנפים
הפולובצים בסיף למו,
ואותם בכבל שמו,
ערסלים בברזל־עשת. - 103. כי ביום השלישי — אופל,
שני שמשות קדרו, ושניים
עמודי פורפיר דעכו,
וירחיס עולים עוד שניים:
הם אולג וסויאטוסלבל
שבחשכה החבאו,
ובתהום הים שקעו,
אך גבר זדון בני־השקץ. - 104. על היאור על הקיילה
את האור כיסה האמש, - 105. ועל כל־פני־ארץ רוסיה
חיל פולובצים משתרע,
כאותו קן ברדלס פש. - 106. כבר גבר קלון על שבח,
- 107. כבר התקיף חמס החופש,
- 108. כבר ריצה דיב על הארץ.
- 109. בנות־הגותים פצחו רגן,
היפות על ים־התכלת,
מקשקשות בזהב הרוסים,
על ימי בוס תרננה,
נקם שרקון הן תרוממנה, - 110. ואנחנו, אנשיך,
לשמחה נצמא רחקה.» - 111. סויאטוסלב הרם ניב־כתם
אז הפיל מהול בדמע: - 112. ״אוי, בני וסיבולוד, בני איגור!
קידמתם קצץ בחרב
בארץ־חפולובצים טרם
זמן, ורכוש לכם השבח.
כי גברתם — ואין תפארת,
כי שפכתם לאין תועלת
דמי המתועבים בקטל. - 113. זה לבכם העז עשוהו
מברזל־עשות, מפלד,
וברהב חשלוהו. - 114. למה לי עוללתם ככה,
ואני — לי שיבת־כסף! - 115. כבר איני רואה בינינו
אתי־אחי, את־ירוסלבל
שר המון גיבורי־חיל,
כבד עבודה ושבט,
אשר לו רוזני טשרניגוב,
המוגוטים והטטרנים,
השלבירים והטופטשגים,
הרבוגים והאולברים,
שהיו יורדים לשער
בלא מגן אך במאכלת,
על אויבים גברו בקול־רעם,
בקול תהילת אבות־מקדם. - 116. ואתם שחתם, «ידנו
תתגבר, תהילה־מקדם
אנו נחלקה, בעצמנו
את־העתירה נגזולה!» - 117. כלום אין מתרחש הפלא,
שזקן יעיר שוב חיל, - 118. גז משיר־נוצות כי יעל
במרומים, יכה עוף־טרף,
לא ייתן קינו לפגוע. - 119. אפס זה רעה: לא לעזר
הנסיכים לי, - 120. כי ימינו
נשתנו: היו לאפס. - 121. קול מרימוב צעקות־שבר
תחת סיפי הפולובצים, - 122. וולדימיר כסוי הפצע,
איד לבן־אולג וצער! - 123. וסיבולוד, אתה הדוכס
הגדול, כלוש לא חשבת
בוא ביעף ממרחקיך
ותיטור כיסא אביך? - 124. לו רצית, הן יכולת
להתיז ברב במישוטיך
לרסיסים כולה הוולגה,
לגמא בקסדותיך
את־הדון כולו עד נטך. - 125. כי אתה לאל ידיך
להטיל על היבשת
כידונים חיים, הן המה
כל בני־גלב אנשי־החיל. - 126. אילו פה אתה היית,
מחיר שבויה היה נוגטה,
מחיר העבד אך ריזנה. - 127. ואתה, דוד וריוריק!
כלום קסדותיכם מכתם
לא צפו על פני דם־פגר? - 128. כלום לא אנשיכם בחיל
שאגה להם ונהם
כמו לתוא פצוע־סיף
בשדה בלי ידוע? - 129. אדוני, יקום ויעל
ברכובה עשויה כתם
עקב כל־עלבון ימינו,
עקב בושת ארץ רוסיה,
עקב פצעיו של איגוד,
הגיבור בן־סויטוסלבל. - 130. ירוסלב, חכם נוף גליטש!
הן אתה מרום כיסאך,
כס־זהב נוגר בכתם,
במערכות ברזל סייגת
בחילך הרי־הונגריה,
שביל גדרת בעד המלך,
שערי דוני סגרת.
בעד עבים תירה רב אכף,
עד דוני בא משפטך, - 131. על פני ממלכות הארץ
ניגרות סערותיך,
שער קיוב את הפתחה,
הן אתה זורק חציך
בשולטנים מעבר ארץ
מכיסא הפז ירשת. - 132. אנא, אדוני, הציך
שלחה בקונטשק העבד
המתועב, בני־אשפותיך,
עקב בושת ארץ רוסיה,
עקב פצעיו של איגור,
הגיבור בן־סויטוםלבל. - 133. אמסטיסלב ורומן! אתמה
לבבכם זה רב־הכוח
לגדולות אתכם ישיאה, - 134. כי מרום אתם תמריאו,
שואפים עלילות רוהב,
דמות הגז על כנפי רוח,
מתגבר על עוף שמים, - 135. לשניכם שריון של פלד
תחת קובעי־הלטינים,
מפניהם חרדה הארץ
ומדינות רבות של כגים:
דרמלים וליטאים
ופולובצים ויטבגים,
רמחיהם מיגרו לארץ:
אך את ראשיהם הרכינו
תחת חרבות של פלד. - 136. ואולם כבתה השמש,
חמתו של דוכס איגור;
אף נשרו עלי עץ־יער,
כסימן צרה ופגע! - 137. כי חלקו ערים וקרת
על גדות־רוס וסולה הנחל,
אך מערכותיו של איגור
לעולם הן לא יקומו. - 138. דוכס, קול הדון אליך,
לנסיכים קול — לנצח. - 139. בני־אולג, נסיכי־חיל,
הם לקרב וקטל באו. - 140. וסיבולוד ואנגבר, אתמה
אף כל שלושת בני מסטיסלבל,
קן־טובים נוקרתם מנו,
בעלי שש הכנפים!
כלום לא בגורל מלחמת
מחוזים לכם נפלו? - 141. מלכם קסדות־הכתם
מגנים ורמחי פולניה? - 142. לשדה סגרו כל שער
בחצים חדים, בני קשת,
עקב בושת ארץ רוסיה,
עקב פצעיו של איגור
הגיבור בן־סויטוסלבל. - 143. כבר אין הסולה גורפת
זרמי כסף לה, מושכת
אל העיר אל פריסלב,
הדבינה עולה כרקק
אל גדודי־און הפולובציל
לקריאות גד זה בן־תעב. - 144. איזסלב רק הוא לבדהו
שצלצל בחוד הסיף
על גבי קסדות ליטאים
ועמם תהילת שבהו,
הוא הכהה את שם וססלבל.
אפם כי נפל פצוע
תחת מגני־האודם
על הדשא דם גאלהו,
בהרבות ליטאים שמה.
ובקרסו על היצוע, - 145. כה אמר וכה הביע:
- 146. «דוכס, שור: הנה מתיך
הלבישם ציפור כנפיים,
ודמיהם לקק כל־פרא». - 147. לא היה אתו אחיהו
וסיבולוד או בריטשסלבל.
פניניה הפיל אז נפש,
הוא אחד, מגוף־החיל,
דרך הענק של כתם. - 148. הקולות עגמו נעצנו,
כל שמחה וגיל נאספו,
תקע חצוצרות בהורודנא. - 149. יריסלב וכל־בני־וססלבל!
עת לרכין בל־נס ודגל!
עת לשיב לנדן כל־חרב
נפגמה: - 150. נשרתם משבח
אביכם־שבכם. - 151. הדרך
הוריתם לארץ רוסיה,
נחלת שבכם וססלבל,
להמתעבים, וביען
כי אתם קשרתם הקשר, - 152. בשל ריבותיכם בא עושק
וחמס— גליל הפולובצים!
ובשבע מאות, בעצם
השנה למנין טרינוס - 153. פור הפיל השר וסיסלבל
על עלמה אהובת נפש. - 154. בקבים בא מסתייע,
על סוסו רוכב ידהרה
אל עירן נחפז, אל קיוב!
שם נגע בעץ־הרמח
בכס־הפז אשר בקיוב. - 155. בחצות נעלם, בלילה,
מבל־גורוד, כחית פרא,
גז – נעלם בערפלי תכלת, - 156. ובמגזרות בבוקר
שער נובגורוד יבקיע
ויפצפץ הוד ירוסלבל. - 157. שוב קפץ כזאב הערב
מדודוטוק לנמיגה.
צבתים, צבתי־גולגולת,
מוצעים על גהר נמיגה
במוריגי־פלדה ידושו,
חייהם עוזבים בגורן,
מנויות זורים הנפש. - 158. דם אדמו גדות נמיגה,
לא זרעו דבר טוב שמה,
כי זרעו עצמות בני־רוסיה, - 159. הגויים שפט וססלבל,
נסיכים המשיל על קרת,
לילה טס כזאב־הערב
עד קריאות שכוי מקיוב,
עד טמוטרקן יגיע,
וכזאב הדרך יחץ
לאליל הרם — להרס. - 160. לתפלת שהרית הריע
פעמון כניסת סופיה
לו בפולוצק טרם בוקר,
ואת־הצליל שמע בקיוב. - 161. ואם כי באותו נוף־חיל
נפש היודעת נחש,
אך גם הוא ידע רב־צער. - 162. ובוין, זה רב־השכל,
החוזה עליו סח פעם,
עוד מזמן, פתגם־השפר: - 163. «גם ערום, גם נדול־שכל,
גם ציפור קלת־כנפים,
ממשפט־אל לא נמלטו.» - 164. ארץ רוסיה תאנח
עת נזכרת ימי קדם,
ראשונים בין נסיכיה! - 165. אי אפשר ויהי קבוע
על מרום הרי עיר קיוב
לעולם נסיכה ולדימיר
הזקן: - 166. בימינו אנו
דגליו חולקו בין שניים:
זה לדוד וזה לריוריק.
הם לקחו להם קרניים,
וחטמיהם קרקע חרשו. - 167. על גדות דוני קול רנן,
כידונים אומרים שם זמר. - 168. קול נשמע, קול ירוסלבנה,
כקוקי, זרה, נוהמת
עם אור יום ובטרם שחר: - 169. «כאותו קוקי אעופה
במורד דוני הנחל, - 170. את שרוול בברי ארטיבה
בנהר, במי־קיילה, - 171. אקנח בו כל־פצע־
הדמים על גוף הדוכס,
גויתו זו הכואבת.» - 172. ירוסלבנה מתייפחת
עם חנץ אור יום ושחר
על חומות העיר פומיבל,
בוכיה, היא, מקוננת: - 173. «הוי, הרוח המרחפת!
למה זה תיפחי בכוח, - 174. על קלות כנפייך למה
מסיעה חצי־הכנים
על אנשי אישי אהבתי? - 175. כי המעט לך שתפיחי
תחת ענני שמים
במרומיך, כי תסיעי
אניות בלב ימי־תכלת? - 176. למה זה סערת, הגברת,
שמחתי על פני «שיבולת־
השטן», על פני הדשא? - 177. ירוסלבנה מתייפחת
עס חנץ אור יום ושחר
על חומות העיר פוטיבל,
בוכיה היא, מקוננת: - 178. «הוי, הדנפר, נחל שבח!
הן נתיב לך בקעת
בהרים בהררי־אבן
דרך ארץ הפולובצים, - 179. ואתה הלא נשאת
על נליך סירותיו של־
סויאטוסלב גיבור־החיל
אל גדודי קוביק לקטל, - 180. אנא, אדוני, הביאה
לי אישי אשר אהבתי,
ודמעי לו לא אשלחה
אל הים עם טרס־בוקר!״ - 181. ירוסלבנה מתייפחת
עם חנץ אור יום ושחר
על חומות העיר פוטיבל,
בוכיה היא, מקוננת: - 182. «הוי, שמשי זה רב־הנוגה!
חם אתה לכל ופלא, - 183. למה זה, מרי, שלחת
להבות קרניך, למה
באנשי־אישי אהבתי?
בישימון ערבות לא־מים
את קשתותיהם הובשת,
את אשפותיהם בעצב
כי אטמת, כי סגרת!» - 184. גל ימחא הים בלילה,
ערפלים באים עם אופל,
אלהים מורה לאיגור
אח דרכו לארץ רוסיה,
אל כיסא אביב בכתם. - 185. סר היום, כבו בשחק
דמדומי בין־הערביים.
איגור נים, ישן איננו:
מד הערבה במחשבת
מן הדון כביר־המים
עד גדות דונץ הנחל. - 186. חצות־ליל — הסוס הופיע,
ומאחרי הנחל
אז שרק אובלור לדוכס:
אך הדוכס הוא איננו!
שוב שרק אובלור. - 187. הארץ
קול נתנה, רשרש הדשא,
נע בד אוהל הפולובצים. - 188. איגור חש כחולד־שלג
אל תוך מעבית האבה,
כברווז לבן על מים. - 189. עט על סוס מהיר־רגלים,
קפץ כזאב אפור ממנו, - 190. אל כר הדונץ הגיח,
והמריא כגז באמש,
ברבורים יד ואווזי־פרא
לסעודת הצהרים,
לפת שחרית וערב. - 191. עד שאיגור טס כפרס,
חש אובלור כזאב, יגיח
ומנער טל־קר מדשא,
ושניהם הלאו עד מוות
סוסיהם קלי־הרגל. - 192. הדונץ פתה ויאמר:
- 193. «איגור, דוכס גיבור־חיל!
תהילה לך ושבח,
ולקונטשק שנאה וכעס,
השמחה לארץ רוסיה!» - 194. איגור ככה יעננו:
- 195. «נם לך, דונץ, רב שבח,
כי נשאת על גליך
על מימיך דוכס רוסיה,
עשב לו ירוק הצעת
על גדותיך, גדות־הכסף,
ערפלים חמים עטתו
תחת אילני הירק. - 196. ברחמיך ינצרנו
ברווז על פני המים,
טבלנים על פני־הזרם,
שחפים על כנפי־רוח. - 197. הכזו םטוגנה הנחל:
כי דלה באפיקיה,
היא זרמים זרים גומעת
אל תוכה, היא מפוצצת
אניות־און בקרב שיח,
לעולם גדרה הדנפר
לצעיר לרוסטיסלבל.
אצל אותה גדת־האופל - 198. בוכיה אם רוסטיסלבל
על העלם רוסטיסלבל,
מר תבך לנסיך־העלם. - 199. הפרחים מצער שחו.
אילנות דאשם הורידו
מתוגה ומרב־צער.» - 200. לא עורבי־העמק אלה
שפצחו קרקור ושיח,
אך גזק וקונטשאק־השניים
בעקבותיו של איגור באו. - 201. העורבים לקרוא חדלו,
הקאקים הם החרישו,
העמקים עמדו מתקוע, - 202. אפס זחלו על נצר.
אך הנקריה תופפת,
לו מראה השביל המימה.
בשיר שמחה זמירים הודיעו,
כי עולה עמוד חשחר. - 203. גזה לקונטשק יביע אומר:
- 204. «אם הגז עף אל קנהו,
בן־הגז הן־גמיתנו
בחצינו מצופים כתם». - 205. סח קונטשק אל גזק ויאמר
- 206. «אם הגז עף אל קנהו,
בן־הגז נערסלנו,
בעלמה ביפת־התאר». - 207. סח גזה לקונטשק ויאמר: •
- 208. «והיה אם נערסלנו
בעלמה יפה, וחסרנו
גם בן־גז גם יפת־תאר.
והציפורים יתחילו
להכות ולקצץ בנו
פה בקרב שדה־פולובצים». - 209. ובוין משורר־הקסם,
משוררז של ירוסלבל,
עת היה מרנין בזמר
על מלחמת סויטוסלבל
ועלילותיו מקדם,
הוא היה רגיל מביע,
[וחביב אולג — הוא כהן]: - 210. ראש קשה לו באין שכם,
רע לגוף אם ראש לו אין.
ככה לה לארץ רוסיה,
באין לה איגור איש־החיל. - 211. יאר שמש בשמים,
איגור הנסיך ברוסיה! - 212. עלמות שרות ברנן,
על־גדות דוני תרונה,
הקולות באים מעבר
ים־התכלת עד עיר קיוב. - 213. איגור בא במורד בוריטשב
אל מנזר ״אם פירוגושצי». - 214. יששום כנפי הארץ,
יעלצו קריה וקרת. - 215. כשם ששרנו לזקנינו,
לנסיכים אשר מקדם,
כן נשיר עתה לנוער,
לנסיכים לבני־דורנו: - 216. הוד ושבח לו לאיגור,
איגור בנו של סויטוסלבל!
לו לוסבולוד, תוא— רחב!
לולדימיר בנו של איגור! - 217. לנסיכים שלום ולחיל,
המחרפים נפשם בקטל
עם נדודי־שיקוץ בעדנו! - 218. לנסיכים כולם השבח
ולמתיהם עצמה וישע!
אמן!
Ссылка
Если вы используете корпус в научной работе, пожалуйста, сошлитесь на эту публикацию:
Орехов Б. В. Параллельный корпус переводов «Слова о полку Игореве»: итоги и перспективы // Национальный корпус русского языка: 2006—2008. Новые результаты и перспективы. — СПб.: Нестор-История, 2009. — С. 462—473.